מנהרת הזמן

שימו לב. לפני שלוש שנים. תקראו כל מילה. עד הסוף. שלוש שנים, לא יאומן.

קללת דוקינס
מאת יואל אסתרון הארץ, 28.6.04
ג'ון דוקינס איננו חבר מרכז הליכוד, ולכן קשה לדעת אם לימור לבנת שמעה עליו. דוקינס הוא האיש שהרס את האוניברסיטאות באוסטרליה. ב-1988 היה לו רעיון: להפוך את כל האוניברסיטאות והמכללות למעין חברות מסחריות הפועלות לפי כוחות השוק. הוא העמיד בראשן סופרי גרעינים, והם עשו מה שהם יודעים לעשות: חתכו וחסכו. במקום לייצר תשתית לאומית למדע ותרבות הם חשבו על השורה התחתונה. דוקינס היה שר החינוך; היום הוא מופת לכוח המשחית של פוליטיקאים. ההידרדרות היתה מהירה. חוקרים ידועי שם נאלצו לעזוב. רמת הלימודים ירדה. מחלקות יקרות כמו הנדסה ומדעים צומצמו. האתיקה התמוססה: חברות מסחריות שהעניקו חסות למחקרים הכתיבו את אופיים וצינזרו ממצאים לא נוחים. ההרס ניכר גם מחוץ לכותלי האוניברסיטאות. למשל, נוצר מחסור קריטי במהנדסים לתעשייה ובמורים למתמטיקה בבתי הספר התיכוניים.הדוגמה האוסטרלית עמדה לנגד עיניהם של הפרופסורים של "בשער" כשהכינו דו"ח מבהיל על הסכנות לאוניברסיטאות בישראל. הדו"ח לא פורסם עד כה לא משום שהוא סודי ביותר. למעשה, איש לא גילה בו עניין; בוודאי לא הפוליטיקאים. אך מתברר שגם רוב חברי הסגל באוניברסיטאות לא התעוררו. לכנס של עמותת "בשער" ביום חמישי שעבר בתל אביב באו פחות ממאה. משה גולדברג, פרופסור למתמטיקה בטכניון, אומר, שעמיתיו הם "יונקים חסרי חוליות". לדבריו, הם יודעים את גודל האיום על האוניברסיטאות, שהוא "איום על עצם החיות של המדינה", ולא עושים כמעט דבר. "כשהממשלה החליטה לפתח מטוס קרב היא פנתה לטכניון. בעוד עשר שנים, אחרי שהטכניון יאבד את כל האנשים המבריקים, לא יהיה לה למי לפנות. מי יפתח מטוס? מכללת תל חי?"המספרים מדברים. התקציב הכולל של האוניברסיטאות בישראל (להבדיל מהמכללות) הוא כ-1.41 מיליארד דולר, פחות מתקציבה של אוניברסיטת יוקרה אחת בארצות הברית. התקציב של הרווארד הוא 2.28 מיליארדים. של 1.67 - MIT מיליארד. כמובן, קשה להתחרות בליגת הקיסוס, אך גם בהשוואה לאוניברסיטאות הציבוריות בארה"ב ובאירופה - ישראל בנחיתות גדולה. ההוצאה על סטודנט בהולנד כמעט כפולה. בקליפורניה - פי חמישה.הרעיון להקים אוניברסיטה בישראל נולד עוד לפני הקונגרס הציוני הראשון. צבי הרמן שפירא, פרופסור למתמטיקה באוניברסיטת היידלברג, כתב את "מכתב העתיד" כבר ב-1882. בזכות חזונם של מעטים הטכניון והאוניברסיטה העברית חוגגים 80 שנה של הישגים. אבל כפי שאומר פרופ' זאב תדמור, בעבר נשיא הטכניון, מתברר שקל למדי "לפרק, להכניע מערכת שנבנתה שמונים שנה". הפרופסורים לא יכולים לפטור את עצמם מחשבון נפש כיצד איפשרו לפוליטיקאים דריסת רגל בהיכלם (רמז: ביהירותם הם לא טרחו לדון ברצינות בהמלצות דו"ח מלץ משנת 2000)מי מפרק? ניחוש אחד! החלטת הממשלה בספטמבר 2003 על "שיפור ההשכלה הגבוהה" היתה למעשה ניסיון לעצב אותה מחדש בצלם הפוליטיקה. בעקבות ההחלטה, בינואר השנה שלח יו"ר הוועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת) שליד המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) מכתב, הקובע "עקרונות מחייבים בדבר המבנה הארגוני של המוסדות להשכלה גבוהה". בעיני רבים, זו התחלת הסוף.במכתב יש פגיעה בסעיף 15 של חוק המל"ג, שהוא ליבת החופש האקדמי בישראל. חברי סגל בכל האוניברסיטאות סבורים שהמכתב הוא מעשה אונס, כהגדרתם, והחתום עליו, יו"ר ות"ת, פרופ' שלמה גרוסמן מבר-אילן, איננו אלא "מלחך פנכה". אבל כל הטלנובלה השופעת יצרים הזאת מתרחשת בלי כל הד תקשורתי, כמו עץ נופל ביער זן. אולי משום שאנשים מתקשים לעכל את כל הקיצורים המעצבנים האלה - ות"ת, מל"ג ושאר ירקות. למרבה הצער, זה לא ויכוח אקדמי על עתיד החופש האקדמי. השאלה היא, מי יהיו הרופאים שיטפלו בנו, ומי המהנדסים שיבנו גשרים, ומי ימציא לנו פטנטים להשקות את המדבר, ומי יפתח את ההיי-טק, ומי יפסוק בבתי המשפט, ומי יפתח את המחשבה הפילוסופית. דוד בן-גוריון הבין את זה כשאמר ב-1949: "כל פעולתנו המשקית והתרבותית לא תתואר בלי שימוש מקסימלי בכיבושי המדע". איפה בן-גוריון ואיפה אנחנו? הפרופסורים לא יכולים להסתגר במעבדות שלהם ולהניח את המאבק לקומץ משוגעים לדבר. אבל גם אנחנו לא יכולים להישאר אדישים כשפופוליטיקאים ש"פרופסור נשמע להם כמו קללה" (כעדותו של ח"כ ג'מאל זחאלקה) מתנכלים לאוניברסיטאות ומאיימים להורסן. תזכרו את ג'ון דוקינס.
תגובה לאסתרון בדואל:

מאמר מצוין ונכון. ברכות על הבהירות והחד-משמעיות. ושאלה מתבקשת: אולי יבינו שם בהארץ, את הקשר בין התמיכה הגורפת בהפרטה כפי שמביע אותה העיתון "החושב" זה דור שלם, לבין הסוגיה המסויימת, גם אם הקריטית הזו, של ההשכלה הגבוהה? אולי אתה מבין? ואם אתה מבין, אולי תסביר שם במערכת? אולי?
בפראפראזה על דברייך: " הפרופסורים [והעיתונאים החושבים] לא יכולים להסתגר במעבדות [מאחורי העמדות הפרימיטיביות הדוגמטיות הפונדמנטליסטיות] שלהם ולהניח את המאבק לקומץ משוגעים לדבר [שאחד מהם, אריה כספי, לצערנו כבר מת]. אבל גם אנחנו לא יכולים להישאר אדישים כשפופוליטיקאים ש"פרופסור נשמע להם כמו קללה" (כעדותו של ח"כ ג'מאל זחאלקה) מתנכלים לאוניברסיטאות [ולמערכת הציבורית הישראלית כולה] ומאיימים להורסן [כלומר להפריטן]. תזכרו את ג'ון דוקינס [ואת נחמיה שטרסלר ובנימין נתניהו ודוד קליין ועוד כמה]".