חוק נהרי והמגבלות של ההסכם הנדון

נעמי שאלה שאלה לענין. בקיצור אחזור על מה שכבר אמרתי. חוק נהרי הוא עוד פרי באושים של המאמץ השיטתי, המאורגן והמוכרז לפירוקה של החברה בישראל. אני יודע שזו סיסמא שישר מקפיצה עליה את הטענה המוכרת, "ומה, אי פעם היתה סולידריות בישראל?? אפילו בתקופה ההירואית, שנות המאבק, שנות ה40, התקיימו בישוב היהודי הוולונטרי והאמיץ 54 מפלגות על 430 אלף יהודים". נכון. העם בישראל מורכב מ20 אחוז מיעוטים הכולל בתוכו מגוון רחב, עדתי ודתי ותת-דתי עצום. נזיר מג'לי הוא מוסלמי וראאד סלאח הוא מוסלמי ויחסם למדינה ולעצמם וליהודים ולאל-קעידא ולגרעון איראן ולמדינת הרווחה בכלל ובפרט מבטא סוג של תהום. ובקרב 80% היהודים מסיבה דומה. אבל היא הנותנת. רק חרש ושוטה וקטן לא יודע או לא רוצה לדעת שמדובר בחברה ההטרוגנית ביותר בעולם, או אחת מהן. ואז, היא הנותנת כאמור. מה אתה עושה בשביל לטפח ולהעמיק ואף להמציא מכנים משותפים. זו השאלה.
חוק נהרי הוא ביטוי קוהרנטי של הגישה הפוסט-מודרניסטית ומי שתומך בפ"מ איננו יכול להתנגד לחוק נהרי.
הוא גם לא יכול לומר יותר מדי לסקטוריאליות של וסרמן. כי ממה נפשך. אם אתיופים לחוד ועובדי חח"י לחוד ופריפריה צפונית לחוד ושדרות לחוד אז למה לא מורי חט"ב לחוד מגננות ומורי מכללות? שנאמר: איש לאהליך.
ולהפך.
מי שרוצה לקחת אחריות על הבלתי אפשרי, לכאורה בלתי אפשרי, של טיפוח העמקת והמצאת מכנים משותפים, חייב להתנגד לחוק נהרי ולמתוח ביקורת על הסכם וסרמן.
אבל אין טעם במתיחת ביקורת שוללת כאשר מסתמן סיכוי לחיזוק של איגוד עובדים - וטובים דבריו המצננים של קארו על נכונות האוצר לקיים הסכמים נכונים כל עוד יושבים באוצר סוג האנשים שיושב שם, וראו דבריו של המשנה לנגיד בנק ישראל לשעבר אביה ספיבק עליהם ["חושבים נראים מדברים אותו דבר, כמו יצאו משטנץ"]. אין טעם למחוא כפיים אלא לשנס מתניים, ולהשפיע על האיגוד הזה תוך גילוי תמיכה בכל מאבק מסוג זה, אצל מורים ובכל מישור דומה אחר. ובסופו של יום לא לשכוח מה המנדט שלנו: חינוך. ואז, בלי קשר למי יושב באוצר או באגודה המושחתת של המורים, 'הגבול הוא בלב כל חייל', קרי לא וסרמן ולא קובי הבר מכריעים על מה ואיך תדבר בכיתה בהקשרה של החברה בישראל.
כל טוב וסליחה על אורך הדברים.